דור חסר משמעות 

 הם משתכרים בקושי, רובם עניים יותר מההורים שלהם. הם משכילים ? אבל הבינו כבר כי התואר לא שווה כסף. רובם עובדים ב"בינתיים". גרים בבית המלון "אמא" ונתמכים על ידי ההורים. הם צמאים לעצמאות ומאמינים בעצמם פחות ופחות. מה קרה לילדים של חורף שנות 83-93?

 "אם תלמד תצליח"

בדיוק כפי שדיווח הפקקים ברדיו כבר מזמן לא רלוונטי מאז שהומצא הWAZE. בדיוק כפי שהטלפון הביתי הפך פחות רלוונטי מאז המצאת הסלולארי. בדיוק כפי שערוץ 1 אינו רלוונטי מאז המצאת הכבלים (או לציניים מבינינו מאז ומתמיד), גם האמרה "אם תלמד  תצליח" כבר אינה רלוונטית.

גדלנו איתה. ההורים שלנו האמינו בה וחזרו עליה כמו מנטרה. גם המורים שלנו. גם הסביבה שלנו. הם האמינו בה כי זה היה נכון... מזמן. הם הביטו סביבם וראו את האנשים האמידים. בדרך כלל אלו היו אלו שהיו בעלי תארים כאלה ואחרים, שלא לדבר על ההצלחה של התואר "ד"ר".

הביטו על הדוקטורים של היום. כמה מהם באמת עשירים? ומה עם עורכי הדין? עם רואי החשבון?

האמונה הזו, האגדה הזו "אם תלמד תצליח" יצרה פה דור שלם של אנשים שמתחרים על איזור דומה- איזור "מעמד הביניים". הדור הזה שהיום גר בסביבה ברמת חיים סבירה, ו"גומר את החודש" ואולי, אולי מצליח לחסוך משהו.

תחת האמונה הזו יצרנו דור שלא מוכן לעשות דבר בעבודת כפיים אמיתית. אם תציצו לרגע על ענף התעשייה, תגלו כי רוב העסקים נמצאים בקשיים ולא בגלל חוסר ביקוש, אלא בעקבות מחסור בידיים עובדות. כמה צעירים שאתם מכירים מוכנים לעבוד היום כרתכים? כבנאים? כמסגרים? כשרברבים? כמתקיני מזגנים?

החשיבות הזו שניתנה ל"תואר אקדמי" גרמה לדור שלם להאמין שאם הוא לא "מהנדס" הוא לא נחשב. שאם הוא לא "בעל תואר ב..." הוא שווה פחות.

הבעיה העיקרית היא שהאמונה הזו עדיין מחלחלת. אנשים יוצאים היום מהצבא כשהם מאמינים בלב שלם כי בינם ובין הצלחה בחיים עומד דבר אחד עיקרי - הפסיכומטרי. אנו בעידן "שקר הפסיכומטרי הגדול". רק בסיום התואר הראשון או השני... אותם סטודנטים, שכבר אינם צעירים, יגלו: אף אחד לא ממש מחכה להם כי יש עוד אלפים (אם לא עשרות אלפים) כמוהם.

הגיע הזמן להתעורר

אין קשר ולו מקרי בהחלט בין הצלחה בפסיכומטרי לבין הצלחה בחיים.

אין קשר ולו מקרי בהחלט בין תואר אקדמי לבין הצלחה בחיים.

הצלחה אינה טמונה בלעשות את "מה שעושים כולם".

הצלחה טמונה בלעשות בדיוק את מה שלא עושים כולם. יתרה מזאת הצלחה טמונה בלעשות את מה שכולם לא עושים אבל זקוקים לו נואשות.

חישבו מי המצליחים הגדולים של העידן שלנו:

APPLE, פייסבוק, גוגל, מייקרוסופט, חברות הכבלים: הם אינם עושים את מה שכולם עושים ? הם ספקים של הכלים, המדיה והתוכן בו כל הדור הזה "חושב" שהוא חייב להשתמש ? כדי לצרוך מידע, לצרוך הנאה, לצרוך תקשורת, לצרוך תרבות פנאי.

חברות הדלק והאנרגיה: כי הן ספקיות של החשמל והאנרגיה שכל הדור הזה "חייב" כדי לנוע ממקום למקום וכדי להאיר את הבית ולהפעיל את מכשירי החשמל שלו.

חברות המזון: כי אין דור שיפסיק לאכול, ויתרה מכך מדור לדור אנו משמינים יותר וצורכים יותר מאחר ואנו עובדים פחות עבודות כפיים, פחות זזים מהכיסא שלנו ופחות מאפשרים לגוף שלנו להבין שהוא צריך להישאר רזה.

חברות נדל"ן: כי הודות לרפואה אנו חיים עד גילאים מאוחרים, אוכלוסיית כדור הארץ גדלה אנו זקוקים לעוד דירות ובתים, ומתרבים ללא כל חשיבה כלכלית.

עובדי הכפיים הופכים לנדירים בקרבנו, ולא רחוק היום (אם לא הגיע כבר) בו "שרברב" יהיה מצליח יותר מכל עו"ד, מסגר יהיה מצליח מכל דוקטור, רתך מצליח מכל בעל תואר ראשון במנהל עסקים. למה? כי התחרות בתחומים אלו תהיה נמוכה מתמיד וגם אם הביקוש יישאר אותו הדבר- יגדל הביקוש על ההיצע.

עם זאת, דור בעלי התואר, ייוותר בלי עתיד, בלי תקווה בלי חלום. כי מעטים מאוד יהיו המקרים בהם בעל תואר במדעי החברה יסכים לרדת מהעץ הגבוה שטיפס עליו פסיכולוגית, ולהפוך לפותח סתימות ביוב.

דור תלותי

גדל כאן דור תלותי. דור שמאשים את הממשלה במצוקת הדיור. מאשים את המדינה באבטלתו. מאשים את הכלכלה העולמית, את המונופולים ואת כל העולם ואחותו במצב שלו.

דור שמכנים אותו "דור הקנגורו" כי הוא עדיין שוהה בכיס ההורים שלו. "דור הבומרנג" כי הוא חוזר מהר מאוד לבית ההורים. דור חסר משמעות, כי הוא מחפש את הכסף ולא את משמעות העשייה שלו.

זה הדור, שלדעת רבים לכשיתבגר יביא לקריסת הכלכלה העולמית. והסיבה לכך היא כי אנו נותנים לו להיות כזה, מחזקים את זה ומעצימים את זה במו ידינו.

אם אתם כהורים - מממנים אותם - למה אתם בדיוק מצפים?

עד כמה אתם מציבים אותם במצב בו הם לומדים על בשרם - לכלכל את עצמם?

אם אתם נותנים להם להוציא את המשכורות שלהם על טיולים בחו"ל ועל בילויים, במקום לשלם בעצמם את דמי הלימודים - עד כמה באמת אתם יוצרים בהם את הלהט ללמוד כדי לדעת ולא כדי להוציא את פיסת הדף הזו שמכנים אותה "תואר"?

הדור של הורי "הדור האבוד" אוכלוסייה די ענפה שהרימה את כלכלת הארץ ודאגה לשפע שקיים פה כיום ושסוחבת כיום על גבה את הדור הצעיר יותר חוטאת בכך ונותנת יד בהפיכתו לתלותי.

במקום לתת לדור הצעיר להתמודד עם הקושי ולמצוא את הדרך לבנות את עצמו בעולם החדש הזה, הם מכניסים יד לכיס ונותנים לו עוד "עד שיסתדר".

במקום לתת לדור הצעיר את הדרך, את הכלים הנכונים ואת המיומנויות שמתאימות לו, הם נותנים לו את "שקרי הדור הישן" שעבדו עבורם וכבר לא רלוונטיים.

ככל שאנו עושים את אותו הדבר, אנו מעמיקים את המיומנות שלנו בו. מנתח, יהפוך למומחה בתחומו לאחר שיבצע מאות ואלפי ניתוחים. כך זה בכל תחום בחיים. גם בתחום התלות, אדם, ככל שיהיה תלוי בגורמים אחרים לאורך זמן, ירגיל את עצמו להיות מומחה בלהיות תלוי.

המרדף אחר הכסף

דור שלם נולד לעולם בו הוא מאמין כי הכסף, הוא המטרה. יש בכך טעות גסה שהדור הזה מתקשה להאמין בה. כסף אינו מטרה, הוא נגזרת של עשייה משמעותית. כסף נערם לכדי עושר כאשר עושים משהו שהוא משמעותי עבור רבים ככל האפשר.

דור שלם גדל מתוך אמונה שלמצוא עבודה עם משכורת טובה זו הדרך לחיות טוב. דור שלם לא נעצר לרגע לחשוב: "במה אני טוב? מה אני אוהב לעשות? מה אני רוצה להשיג? וכיצד אוכל, במסגרת הכישורים שלי לעשות משהו משמעותי עבור רבים ככל האפשר?"

זהו הבסיס של כל הצלחה אמיתית הן בחיים האישיים והן הכלכליים. לא מלמדים את זה בשום בית ספר. אפילו לא באוניברסיטה.

רק 3%. זה הנתון ממחקר ותיק שנעשה באוניברסיטת ייל בארה"ב. 3% - שמים לעצמם מטרות ארוכות טווח לחיים ובונים לעצמם את התוכנית איך להגיע למטרות הללו. לאחר 20 שנה אותם 3% נמצאים במקום כלכלי גבוה בכמה מונים על פני כולם.

3%, מול 97% שמובלים כצאן להעשיר את אותם 3%.

איפה אתם בוחרים שהדור הצעיר שלכם יהיה?

מוזמנים לתת להם קרש קפיצה אמיתי לעצמאות